ילדים מאומצים וילדי אומנה
הן ילדי אומנה והן ילדים מאומצים גדלים בבית עם הורים שאינם הוריהם הביולוגיים. יחד עם מספר נקודות דמיון, קיימים גם לא מעט הבדלים בין ילדי אומנה לבין ילדים שאומצו.
ילדים מאומצים הם ילדים אשר הוריהם הביולוגיים ויתרו עליהם מסיבה כלשהי, או שהוצאו מהבית בשל חוסר מסוגלות הורית, ואשר אומצו על ידי הורים מאמצים. ילדים אלה נחשבים לכל דבר וענין כילדיהם של ההורים המאמצים. תיאוריות ומחקרים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שהשנה הראשונה לחיים הינה בעלת השפעה מכרעת על עיצוב האישיות והעולם הפנימי. החוויות הראשוניות שחווינו בחודשים הראשונים של חיינו מותירות בנו חותם עמוק, למרות שאיננו יכולים לדווח עליהן מילולית ולזכור אותן באופן מודע.
כאשר מדובר באימוץ, על פי רוב ההורים המאמצים אינם יודעים במדויק את קורות הילד בחודשים הראשונים לחייו. הילד נולד אל תוך נסיבות חיים קשות, שאילצו את הוריו הביולוגיים לוותר עליו. לא פעם הילד היה נתון בחוויות ראשוניות טראומתיות. זו תקופה קריטית בה ההורה המאמץ לא יכול היה להגן ולשמור על הילד.
ילדי אומנה הם ילדים שהוצאו מבית הוריהם הביולוגיים, בדרך כלל בצו של בית משפט (אך לעיתים גם בהסכמת ההורים הביולוגיים), לאחר שהוחלט לפי המלצת רשויות הרווחה, כי ההורים הביולוגיים אינם מסוגלים למלא את צרכיהם הפיזיים ו/או הרגשיים. לעיתים מדובר בילדים שהוריהם הביולוגיים נפטרו. ילדים אלה מועברים למשפחה אומנת, וגדלים שם. בזמן שהילד מטופל אצל משפחת האומנה, מנסים עובדים סוציאליים לעזור להוריו להשתקם, כדי שהילד יוכל לחזור לחיות איתם. הילד מקבל במשפחת האומנה את כל העזרה והטיפולים שהוא צריך, כדי שיוכל לגדול, להתפתח ולהשתלב במשפחה, בגן או בבית הספר ובין החברים בני גילו. בנוסף לכל המטענים הרגשיים הקשים המועמסים על כתפיו, בדרך כלל נוספת לכך גם חוויה של חוסר ודאות לגבי העתיד ולעיתים חוסר יציבות במשפחת האומנה.
כיצד ניתן להתמודד עם קשיים של אומנה באמצעות טיפול רגשי?
את כל החוויות הנפשיות הקשות שחווה הילד שהוצא מביתו ועבר למשפחה אומנת, הוא יוכל להביא אל הטיפול הרגשי, המהווה עבורו מרחב מכיל ובטוח לכל מצוקותיו ורגשותיו. הילד יכול לבטא את עצמו ואת התכנים המעסיקים אותו הן בדרך מילולית והן בדרך יצירתית כגון דרך דרמה ומשחק, אמנות, מוסיקה וכיוצ"ב. הביטוי הרגשי של מצוקותיו ועיבודן דרך הטיפול, קבלת הבנה ונראות למי שהוא, הכרה בקשיו והתפעלות מכוחותיו ומיכולותיו - כל אלה יחזקו את הילד וישפרו מאד את מצבו הנפשי וכפועל יוצא מכך - גם את התנהגותו. בד בבד תינתן הדרכה הורית להורים האומנים, על מנת לעזור להם להבין את הילד ואת מצוקותיו ולהכילו.
אמחיש את הדברים באמצעות דוגמא:
לירון (שם בדוי) היא ילדת אומנה בה טיפלתי במשך שלש שנים במסגרת ציבורית. היא הוצאה מבית אמה בגיל 4 בשל חוסר מסוגלות של האם לטפל בה, ולאחר שעברה ככל הנראה חוויות של הזנחה ושל העדר טיפול מספק במהלך שנים אלה. היא נקלטה במשפחה אומנת, שם גדלה עם קשיים רבים שלה להסתגל למשפחה ושל המשפחה להכיל אותה ולהבין אותה ואת התנהגויותיה, שלא היו פשוטות. הטיפול החל כאשר לירון היתה בת 9. למרות הרקע הקשה ממנו הגיעה, והתנהגויותיה הקשות שתוארו בפניי (גניבות, שקרים, הרטבה ועוד), מרגע שנכנסה לחדר התאהבתי בה, בחיוניות שלה, בפלפליות ובשמחת החיים שהקרינה.
הקשר ביני לבין לירון הלך והעמיק ועמו האמון שנתנה בי. בשלב מסוים החלה לשתף אותי גם בזכרונות מאמה הביולוגית וברגשותיה המורכבים כלפיה. בשלב מסוים נוצר סימן שאלה לגבי המשך יכולתם של ההורים האומנים לגדל את לירון, לאור חיכוכים רבים שהיו ביניהם לבינה. לירון היתה מודעת לאיום עליה. בתקופה זו גם הביעה בפניי את הרצון שאקח אותה לביתי ואגדל אותה. חלק גדול מהטיפול התרחש דרך דרמה תרפיה - הצגות שלירון היתה ממחיזה ומשתפת אותי בהן, ואספר לצורך הדוגמא על הצגה אחת שלירון עשתה בתקופה זו של הטיפול:
לירון ביקשה שאהיה ילדה שאין לה בית, היא גרה בצריף, עניה ובלי אוכל. היא הורתה לי לדפוק על דלתות של בתים ולנסות למצוא מישהו שייקח אותי. היא הנחתה אותי לשחק כך שאף דלת לא נפתחת, ואני מיואשת ומתוסכלת. מי שפותח את הדלת לא רוצה לשמוע ממני וטורק אותה. לבסוף יש אשה אחת שפותחת את הדלת, אומרת שהיא לא יכולה לקחת אותי, אבל היא ממשיכה להתלבט. אני מקווה, מתחננת שהיא תיקח אותי ולבסוף היא מסכימה.
בהצגה זו לירון הביעה את חרדת הנטישה שלה, זו שהתפתחה בעקבות נטישת אמה הביולוגית ובעקבות הקרקע הלא יציבה במשפחה הנוכחית בה גדלה, את הרגשתה שאין לה מקום בעולם, שאין לה בית, ושאיש בעצם לא רוצה בה. כמו כן הביעה את התקווה שבכל זאת תימצא לה מישהי שתרצה בה, שתימצא לה אמא.
רגשות ותחושות אלה הם כה קשים, שלירון העדיפה שאני אגלם את הילדה המחפשת בית, והיא תוכל להתבונן בי מהצד ולהנחות אותי. כך, השליטה בסיטואציה נותרה בידיה. היא יכלה להתחבר לרגשות הקשים מבלי שתוצף רגשית, מאחר ואני הייתי הילדה הנטושה ולא היא.
ילדים מאומצים
כיצד ניתן להתמודד עם קשיים של אימוץ באמצעות טיפול רגשי?
בהמשך החיים עלולות חוויות ראשוניות כאובות לצוץ בחייו של הילד באופנים עקיפים ולהתבטא בסימפטומים גופניים או נפשיים כואבים. המטפלת נותנת מקום לחוויות ראשוניות אלה, ומסייעת למשפחה לפענח את המקור הקדום של קשיים אלו ולעבד אותם. מה שלרבים נראה כמובן מאליו - כי הורים דואגים ומטפלים בילדיהם - אינו כך עבור ילדים מאומצים. בנפשם חקוקה טראומה של נטישה ופרידה. מלווה אותם החרדה כי קיימת אפשרות שהוריהם לא ירצו בהם. זוהי מחשבה מעוררת אימה שמעלה עבור הילד שאלות קשות – "האם אשרוד ללא דאגת הוריי? האם עשיתי משהו רע שרצו למסור אותי? האם יכולתי להיות אחרת ולא היו מוסרים אותי?". גם כאשר תהיות אלו אינן רלוונטיות להווה, הן מפעילות את הילד לא פעם ומשפיעות על חיי הנפש שלו ועל התנהגותו. המטפלת תסייע לילד להקשיב לקולות הללו וללמוד להשאירם מאחור.
תהליך האימוץ עלול ליצור פיצול עמוק בזהותו של הילד. הוא הגיע באופן מלאכותי לעולם חדש ולמשפחה חדשה. המעבר החד מותיר אותו עם שאלות רבות: של מי הוא? האם הוא דומה להוריו הביולוגיים או להוריו המאמצים? מה מחבר אותו להוריו? בסיוע המטפלת ינסה הילד לחבר את הטלאים, לבנות את זהותו ואת הסיפור הייחודי שלו.
ילדים מאומצים עשויים להתמודד עם קשיים לא מועטים: שאלות לגבי זהותם של הוריהם הביולוגיים והסיבות לנטישתם, תחושות אשמה, חרדת נטישה, קשיים רבים - רגשיים, נוירולוגיים ואחרים, אשר עשויים לנבוע מהעובדה שהילד לא קיבל טיפול מיטבי עד שאומץ – אם על ידי הוריו הביולוגיים ואם בבית יתומים או במשפחות אומנה זמניות.
בטיפול הילדים מקבלים מרחב מכיל ואמפתי להביע את מצוקותיהם הרגשיות, חרדותיהם, כאביהם וכעסם. כל ילד הוא עולם ומלואו, וכל אחד בוחר בדרך הייחודית שלו להביע את עולמו הפנימי – אם בדרמה, אם באמנות פלסטית, אם בשיחה מילולית, אם במוסיקה ואם בשילוב של כל או חלק מהדרכים הללו.
ההורה המאמץ מתמודד עם חוויות לא פשוטות מצידו גם כן. תהליך האימוץ הוא דרך ארוכה המתחילה בהחלטה לאמץ, נסיבות העבר שהובילו להחלטה, והפנטזיה לגבי האימוץ. בדרך כלל ההורה נאלץ לעבור תהליך בירוקראטי מורט עצבים עד שניתן להגשים את האיחוד המיוחל עם הילד.
וזו כמובן רק תחילת הדרך – מעת האימוץ מתחיל תהליך ארוך של הסתגלות לחיים בצוותא הן עבור ההורים והן עבור הילד. לאורך הדרך עולות פעמים רבות דילמות לגבי האופן בו כדאי להתייחס לנושא האימוץ. האם לספר? מה לספר? מתי לספר? האם לעודד שאלות או "להחליק"? המטפלת יכולה להוות מקור תמיכה עבור ההורים, לסייע להם לעבד את החוויות שליוו אותם סביב האימוץ. ההורים יכולים להעלות עם המטפלת דילמות המטרידות אותם ואת ילדם. טיפול יכול לסייע רבות בחשיבה ובהבנה מעמיקה אודות חווית האימוץ, הן עבור הילד והן עבור ההורים.
