טיפול בילדים
ילדים חווים רגשות, משברים, טראומות, לחצים ומתחים, פחדים וחרדות וקונפליקטים פנימיים, לעיתים אף בעוצמה רבה יותר ממבוגרים, אולם בדרך כלל אין להם עדיין את האפשרות להביע באופן מילולי ורהוט את העובר עליהם. הערוץ המילולי אצל ילדים רבים עדיין אינו בשל ומפותח דיו על מנת להצליח לעבד ולהביע את החויות הרגשיות שהם חווים.
לפיכך, ילד המגיע לטיפול, בדרך כלל לא יספר מיד למטפלת על קשייו ובעיותיו. תחת זאת, הוא יבחר בדרך של משחק, דרמה או אמנות כדי להביע את עצמו. זוהי השפה הטבעית ביותר בעבורו, שפה מוגנת שבה אינו צריך לדבר באופן ישיר על קשייו עם הדמויות המשמעותיות בחייו, על בעיות שיש לו בחברה, על פחדים וכדומה. ככל שהילד ירגיש בטוח יותר בחדר הטיפולים, ויחוש אמון רב יותר במטפלת, כך יוכל להביע את עצמו בחופשיות רבה יותר דרך משחקו הסימלי או דרך יצירותיו. לעיתים יתחיל גם לדבר באופן ישיר על קשייו, אולם הדבר אינו מחויייב המציאות. ילדים רבים יעדיפו להשאיר את התכנים הקשים המעסיקים אותם ברמה הסימבולית, הסמלית, בתוך משחקם או יצירותיהם.
הדרמה והמשחק, כמו גם האמנות, המוסיקה והתנועה, מספקים כלים שבאמצעותם ילדים יכולים להחצין ולבטא את רעיונותיהם, תקוותיהם, פחדיהם ורגשותיהם. הן באופן מילולי והן באופן לא מילולי, המשחק הדרמטי והיצירות מספקים רמזים אודות מחשבותיו הפרטיות של הילד ועולם הדימויים שלו.
אמחיש את הדברים באמצעות דוגמא מהקליניקה:
אור, בן 8, הגיע לטיפול בשל מחלת סרטן שבה חלתה אמו בפעם השלישית. במהלך הטיפול נודע לי כי חלה נסיגה במצבה של אמו והיא נזקקה לסדרה נוספת של טיפולים כימותרפיים. בית הספר דיווח על ירידה תפקודית של אור וחוסר פניות ללמידה, שמקורם ככל הנראה בקשיים רגשיים. אמו סיפרה כי אור אינו מדבר בבית על מחלתה. מהסיפורים שסיפר על ציורים שצייר עלה, כי אור חש שהוא אינו מסוגל לדבר עם הוריו על הבעיות המטרידות אותו, ובפרט על מחלתה של אמו.
בטיפול, בשלב מסוים אור ביקש שנשחק בחיילים. בהתאם להוראותיו, תיפקדתי כעוזרת שלו, וביחד נלחמנו ב'רעים.' במהלך משחקנו אור מצא דרכים שונות להגן על עצמו ועליי, כגון קרן לייזר שכאשר אנו נמצאים בטווח שלה אנו מוגנים, או מחבוא קטן מתחת לשולחן. יתרה מזאת, מספר פעמים אור הציב בקפדנות רבה בובות קטנות של חיילים ושל חיות שיגנו עליו, כמעין חומת-מגן בינו לבין אויביו.
בנוסף לכך, אור שיחק במשך פגישות רבות עם בובות של גיבורי-על שנלחמו ב'רעים.' אור קרא לגיבור-העל המרכזי 'דוק' (doc, הקיצור של "דוקטור" באנגלית), והלה הגן על דמות של אשה "חפה מפשע" לדבריו, שנחטפה על ידי 'הרעים,' וניסה להצילה. בשלב מסוים אור התייחס לבובת האשה כאל ילדה, ונראה שבובה זו ייצגה לא רק את אמו החולה אלא גם את אור עצמו, שנתון בסכנה, בחוויתו, עקב מחלתה של אמו.
נראה כי אור חש שמחלתה הקשה של אמו והסכנה לחייה, שחזרה זו הפעם השלישית, איימה על קיומו הנפשי. הוא הרגיש שהוא מצוי בסכנה מתמדת ושעליו להגן על עצמו, ועליי, אולי כמייצגת עבורו את אמו ביחסי העברה. הצורך שלו בהגנה ובבטחון התבטא באופן ברור במשחקו. באמצעות הדמויות הדמיוניות ניסה להקנות לעצמו את תחושת ההגנה שלא היתה קיימת בחייו באותו שלב קשה.
באמצעות המשחק הסימבולי אור הביע את חרדותיו, צרכיו ורגשותיו, קיבל הכלה והבנה למתחולל בנפשו, והחזיר לעצמו את תחושת השליטה, אל מול חוסר האונים שחווה בחייו. בתקופה זו בית הספר דיווח כי תיפקודו של אור החל להשתפר, ובמקביל הוא החל לדבר בבית על פחדיו. הדרכתי את הוריו כיצד להתייחס ולהגיב לתכנים שהעלה ומצבו הרגשי השתפר מאד.
כיצד טיפול באמנויות עוזר לילד להתמודד עם מצוקה רגשית?
