חרדה
בני נוער עשויים לחוות חרדה ממש כמו שמבוגרים חווים אותה.
מהי חרדה?
בעוד שבמצב של פחד, האדם מזהה גירוי מסוכן ומגיב אליו בצורה רלוונטית, חרדה אינה מצביעה על טריגר מציאותי ברור. במצב של חרדה, קיימות תחושות של אי-שקט, מתח ודאגה שאינן קשורות לסכנה מוגדרת ומיידית. תחת זאת אנו דואגים מפני סכנה מעורפלת ועתידית שאין ביכולתנו לפעול בצורה מעשית כדי להתמודד עמה, להקטין אותה או להתרחק ממנה. החרדה מצויה בתוך הנפש ואינה מתייחסת לטריגר מציאותי. לכן, לא ניתן לברוח ממנה. ההתמודדות עם חרדה היא התמודדות נפשית.
חרדה כללית מאופיינת בדאגה כרונית ומופרזת לגבי כמה ארועים או פעילויות. החרדה אינה מעוגנת באובייקט או במצב מסויים, ולפיכך מתוארת כ"חרדה צפה". הקריטריונים לאבחנתה קובעים כי במשך
שישה חודשים לפחות צריכים להיות יותר ימים של דאגה מימים ללא דאגה, וכי הדאגה קשה מאד לשליטה. כמו כן הדאגה המופרזת צריכה להיות מלווה לפחות בשלשה מתוך ששת התסמינים הבאים:
1. חוסר מנוחה, או תחושה של פקיעת עצבים או המצאות על סף "התפוצצות",
2. תחושה של התעייפות בקלות,
3. קושי להתרכז או תחושה שהמח נאטם,
4. רגזנות,
5. מתח שרירים,
6. הפרעות שינה.
התמונה הכללית של הלוקים בהפרעת חרדה כללית היא של חיים במצב קבוע יחסית של מתח, דאגה ואי נוחות לא מוגדרת. תחושות האיום והחרדה הן בלתי נמנעות לכאורה ואין התנהגות נמנעת שתשכך אותן. מדובר במצב רוח המכוון כלפי העתיד, שבו אדם מנסה להיות תמיד מוכן להתמודד עם ארועים שליליים העומדים להתרחש. מצב רוח זה מתאפיין ברמה גבוהה של רגש שלילי, עוררות יתר כרונית ותחושת חוסר שליטה. סימפטומים נוספים עשויים להיות קושי בריכוז ובקבלת החלטות, פחד לשגות, פעילות נמנעת לא מובהקת (כגון דחיות ובדיקות חזרתיות), דריכות ניכרת לאותות איום אפשריים, תנועות מאומצות ומתוחות ותגובת-יתר לגירויים פתאומיים ובלתי צפויים, מתח שרירים גבוה.
חרדה עלולה להיות גורם מגביל וחוסם בחיי הנער. במקום שיהיה פנוי רגשית להשקיע במשימות חייו, הוא עסוק במחשבות שליליות חוזרות ונשנות. מחשבות אלו עוסקות בתסריטים שליליים עמומים שעוסקים בעתיד. התסריטים מעוררים בו תחושת קטנות וחוסר אונים. כתוצאה מכך הוא אינו פנוי רגשית להשקיע אנרגיה בלימודים, בקשרים חברתיים ובפעילויות פנאי ותחביבים. כך פוגעת החרדה בכוחותיו ומערערת אותו.
ביטויים ספציפיים של חרדה מוכרים בתופעות כמו למשל חרדת בחינות, חרדת ביצוע (לדוגמה בתחרויות ספורטיביות או בקריירה), פוביות (נטייה להימנע ממקומות סגורים, מטיסות, וכן הלאה), תפקוד כפייתי (התמודדות עם חרדה באמצעות טקסים חוזרים ונשנים שמנסים לגרש החרדה בדרכים עקיפות, נוקשות ובלתי יעילות), חרדה חברתית, חרדת קהל או חרדה שנוצרה בעקבות טראומה (PTSD).
כיצד הטיפול מסייע להתמודדות עם חרדה?
הטיפול הנפשי בחרדה מותאם לסיבה שהניעה את המטופל לפנות לטיפול, להתרשמות המטפל מאישיות המטופל ומצרכיו הרגשיים, ולשיטות הטיפוליות בהן בקיא המטפל. בטיפול נפשי ראוי, המטפל שולט בתפיסות טיפוליות שונות ומתאים את הרפרטואר המקצועי שלו לצרכיו של המטופל.
תאוריות פסיכולוגיות שונות נתנו הסברים שונים להיווצרותה של החרדה. בפסיכותרפיה מנסים לזהות בתוך הקשר הטיפולי את תחושותיו ועמדותיו של המטופל כלפי עצמו וכלפי האחרים, ולאפשר לו בהדרגה לבסס ביטחון בעצמו ובסובבים כדי שיוכל להרגיש עצמו כאדם בעל יכולות ואפשרויות לפעול בעולם.
באמצעות פסיכודרמה ניתן להבין את המקור לחרדה, ודרך התבוננות ועיבוד חוויות אלה, כמו גם מציאת כלים להתמודדות מולה, ניתן למתן את השפעתה על החיים ואף להתגבר עליה.
הטיפול יכול להשתמש גם בגישות קוגניטיביות – התנהגותיות (CBT), הרואות בחרדה תגובה נרכשת, אשר מתבטאת בדפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים. דפוסים אלו מעצימים את השפעתם של אירועים פעוטים, שנתפסים כמסוכנים והרסניים הרבה מעבר להשפעתם האמיתית. תבניות חשיבה אחרות הן תבניות של כישלון ותסכול, שמעצימות כל קושי ורואות בו הוכחה להיעדר הסיכוי להצליח אי פעם. הטיפול בחרדה בגישות אילו משתמש בכלים מבוססי מחקר שבאים להקנות למטופל הרגלי חשיבה והתנהגות יעילים יותר. למשל, להתמקד ב"כאן ובעכשיו" ולא בסכנות עתידיות מעורפלות, להימנע מהכללות יתר ומפרשנות שגויה (״מישהו לא אמר לי שלום אז הוא בטח שונא אותי״).
