הוא שם דגש על איתור מקורות הספונטניות. זאת, תוך כדי העלאת חוויות מהעבר הרחוק והקרוב, בדיקת אלטרנטיבות שונות, התנסות במצבים עתידיים אפשריים והכנה אליהם, דמיון מודרך, חוויות מתקנות ומעצימות והבנת מקור הקשיים הנפשיים או הרגשיים.

ניתן להיות מטופל בפסיכודרמה הן במסגרת קבוצתית והן באופן פרטני.

 

בקליניקה, בהתאם לצרכיו ורצונותיו של המטופל, אני משלבת בין כלים שונים – שיחה מילולית (פסיכותרפיה), פסיכודרמה וטיפול באמנויות.

​

כיצד מסייע הטיפול בפסיכודרמה למטופל?

 

הכניסה לתוך הסיטואציות הרגשיות, במקום בטוח ומאפשר ובנוכחות המטפלת, ובשילוב התערבויות טיפוליות, מאפשרת לאדם להתבונן על הדברים הן מבפנים והן מבחוץ, הן להבין את עצמו טוב יותר, והן את הזולת, והן את הדינמיקה של הקשר וההשפעות ההדדיות. כמו כן בסיוע המטפלת, המטופל יכול להבין כיצד הדינמיקה עם בת הזוג שלו או ביחסים אחרים קשורה לדינמיקות של קשרים מחייו המוקדמים יותר, לחזור לתקופות אחרות בחייו, למשל לילדותו, ולהתחיל להתבונן על יחסים שאולי גרמו לדפוסים המשפיעים בהווה על יחסיו הזוגיים או החברתיים, ולשנותם. המטופל יכול להבין את המקור לרגשות שונים, למצוקות, למחסומים ולדפוסים, ודרך הכלי העוצמתי של הפסיכודרמה, לעבד את הדברים, ולהתחיל בשינוי. 

 

 

דוגמאות מהקליניקה (כל השמות בדויים לצורך שמירה על פרטיות המטופלים):

 

- גל, בן 41, מספר לי על מריבה שהיתה לו עם אסנת, בת הזוג שלו מזה שנתיים. די מהר עברנו לפעולה. תחילה ביקשתי מגל להחליף תפקידים עם אסנת, וראיינתי אותו בתור אסנת, כדי להכירה דרך עיניו, ולהתחיל לגרום לו להכנס גם לנעליה. לאחר מכן, גל החל להציג את המריבה שהיתה, כאשר הוא מחליף תפקידים בין עצמו לבין אסנת. כך הוא חווה את שתי העמדות הרגשיות. מדי פעם כאשר גל אומר משהו לאסנת או שאסנת אומרת משהו לגל, ומתוך היכרותי עם גל, אני אומרת משהו אשר גורם לגל להבין את המקום הרגשי שהוא מצוי בו יותר לעומק. גל נכנס לחוויה הרגשית של המריבה, מה נאמר ומה הרגיש, ומצליח להבין גם מה הרגישה אסנת, לפחות במידה חלקית. לאחר שגל מדבר בתור אסנת, שמטיחה בו שהוא אף פעם לא עושה את מה שהיא מבקשת ממנו, ואז גל חוזר להיות גל וזועם מהטחת דברים אלה, אני אומרת: "זה מזכיר לך את הדברים שאמא שלך היתה אומרת לך כשהיית ילד ולא הצלחת בלימודים...זה מזכיר לך את האכזבה שלה ממך...". גל מתכווץ ונראה המום לרגע, ואז אומר: "כן...לא חשבתי על זה...זה בדיוק הכאב הזה שאני תמיד מאכזב ולא מספיק טוב..." בהמשך חזרנו באמצעות פסיכודרמה לילדותו של גל, לקשר שלו עם אמו, לדין ודברים שהיה לו עם אמו בתור ילד בן 12 שהביא תעודה לא טובה ואמו כעסה והביעה אכזבה ויאוש ממנו. לאחר מכן עברנו לדיאלוג בין גל הבוגר לגל הילד. גל הבוגר סיפר לגל הילד על חייו, על הצלחתו המקצועית, על כך שיש לו הפרעת קשב שלא אובחנה בילדות וגרמה לו לקשיים בלימודים, ועל התמודדותו כאדם בוגר. הוא אמר לגל הילד שלא יתייאש, שיאמין בעצמו כי הוא חכם ומוצלח, ושלא יתן לאמו ולאף אחד אחר לגרום לו לחשוב שהוא לא מספיק טוב. גל הילד אמר לגל הבוגר שהוא שמח שהוא פגש אותו ושהוא מאמין בעצמו עכשיו ומבין יותר טוב את עצמו ואת קשייו. מהמקום הזה, גל חזר לדיאלוג עם אסנת, בת זוגו, ממקום שלם ובטוח יותר, ודבריה כבר לא פגעו בו באותו מקום כואב. הוא יכול היה להתייחס אליהם כפי שהם – אכזבה ממשהו שציפתה לו והוא לא קיים, הוא יכול היה לקחת אחריות על הארוע, להתנצל ולהבטיח שיתקן זאת, מבלי לחוותו כזהה לארועי ילדותו. גל הצליח להפריד בין האכזבה של אמו ממנו בילדותו, אכזבה אותה נשא כל חייו, לבין האכזבה הנקודתית של אסנת ממנו. במקביל, הוא הצליח לחזק את ערכו העצמי, הן כילד והן כמבוגר. בהמשך הפגישות המשכנו לעבוד על תמות אלה באופן מעמיק יותר. גל ממשיך לבנות ולחזק את ערכו העצמי ואת ההכרה שלו בכוחותיו, כשרונותיו ויכולותיו, בתוך זוגיות הדדית ואוהבת.

​

- חווה, בת 56, מתמודדת עם מחלתה של אמה הקשישה. הקשר של חווה עם אמה היה מורכב מאז ומעולם, חווה הרגישה כי אמה לא נתנה לה מספיק חום ואהבה, ודאגה בעיקר לצרכיה החומריים, ולא לאלה הרגשיים. הדבר גרם לחווה להרגיש כעס רב כלפי אמה, מרירות, האשמה על כך כי הדבר השפיע לרעה על מערכות היחסים בחייה. בטיפול נתנו מקום רב לרגשותיה הקשים של חווה כלפיי אמה, וגם לקושי שלה להיות במקום שבו היא צריכה לדאוג לאמה בזקנתה ובמחלתה למרות רגשותיה המורכבים כלפיה. אולם אט אט וככל שחווה קיבלה מקום אמפתי ומכיל לרגשותיה, החלו לעלות גם רגשות חיוביים כלפי אמה, חמלה על מצבה הקשה, זכרונות נעימים מהילדות והבנה שהאם עשתה כמיטב יכולתה, לפי מה שידעה ולפי מסוגלותה הרגשית, ולא התכוונה להרע לחווה. באחת הפגישות חווה מגיעה במצב רוח קשה ומספרת שאמה גוססת ממש, ושהיא חושבת שימיה ספורים. היא מרגישה שלא אמרה לאמה הרבה דברים שרצתה לומר לה, ושהיא רוצה להפרד ממנה כראוי. אני מציעה לחווה לעשות זאת דרך פסיכודרמה.

​

בפסיכודרמה נוצר דיאלוג מרגש בין חווה לבין אמה. חווה אמרה לאמה הנוטה למות כמה כעסה עליה כל החיים, מה היה חסר לה בקשר ביניהן וכיצד זה השפיע עליה. אולם לאחר ששפכה את ליבה, אמרה לה שהיא רוצה שתדע, שהיא סולחת לה. שהיא מבינה שעשתה את הטוב ביותר שיכלה כאשה צעירה, שבעצמה חוותה חסכים רגשיים רבים וטראומות כניצולת שואה. ושהיא רוצה שתדע, שהיא אוהבת אותה, ומודה לה על שהביאה אותה לעולם וגידלה אותה כמיטב יכולתה. היא סיפרה לה על כל הזכרונות הטובים שהיא זוכרת מילדותה, וגם על גילויי אהבה שכן הצליחה לזכור. היא סיפרה לה על הכאב שלה לראותה מתבגרת, חולה וסובלת, ושהיא תישא אותה תמיד בליבה, גם אחרי לכתה. חווה בכתה בכי עמוק וכואב, ודומה שהוציאה את כאבי כל השנים בדבריה. לאחר מכן ביקשתי ממנה להחליף תפקידים עם אמה. בתור האם חווה הצליחה להתחבר לאהבתה של אמה כלפיה, ואמרה לה זאת. היא ביקשה סליחה על כל הטעויות שעשתה אתה, ואמרה שהשתדלה מאד להיות לה אמא טובה, גם אם לא תמיד הצליחה לעשות זאת במידה מספקת.

​​

הפרידה בפסיכודרמה היתה מרגשת ביותר. בפגישה העוקבת חווה סיפרה כי הצליחה לדבר עם אמה בחיים האמיתיים ולומר לה את כל אותם דברים שאמרה בטיפול. זמן לא רב לאחר מכן אמה של חווה נפטרה. חווה הביאה את כאב האובדן לטיפול ונתנו לכך הרבה מקום. אולם העובדה כי הצליחה להגיע להשלמה עם אמה, אמרה לה מה היא מרגישה ונפרדה ממנה – גם בתוכה פנימה וגם במציאות, הקלה עליה מאד את ההתמודדות עם האבל.