בני נוער עשויים לחוות ארועים טראומטיים ומשברים שישפיעו עליהם לאורך זמן. דוגמאות ספורות לכך הן למשל אבדן של בן משפחה או אדם קרוב (כאשר אבדן של הורה הוא אחד הארועים הקשים ביותר שילד יכול לעבור), השתתפות בארוע קשה של אלימות, תאונה או מלחמה, או עדות לארוע שכזה, מחלה קשה, מחלה קשה של בן משפחה, חרם חברתי, גירושין קשים של ההורים, תקיפה פיזית או מינית ועוד.

אירוע טראומטי יכול להיות חד פעמי או אירוע שחוזר על עצמו והופך להיות חלק משגרת חייו של המתבגר. יש להתייחס לכל אירוע שהשאיר חותם רגשי של פחד, בהלה, תחושת מצוקה ובלבול מתמשכים, הסתגרות והמנעות מפעילויות ומקשרים, ולעקוב אחר השפעותיו ועל מצבו הרגשי וההתנהגותי של המתבגר לאחריו.

לילדים ולמתבגרים יש קושי גדול יותר לעבד אירוע טראומטי, לגבש התייחסות נכונה ומציאותית ולהבין בדיוק מה עבר עליהם. יש לזכור שילדים ובני נוער מצויים בשלבים של גדילה והתפתחות רגשית וקוגניטיבית ועל כן המנגנונים שהם מפעילים מול האירוע שעברו אינם בשלים עדיין כמו מנגנונים של אדם בוגר. על כן, קשה להם יותר לעבד ארוע קשה ולהבינו.