התמודדות עם משבר
ילדים ובני נוער עשויים לחוות ארועים טראומטיים ומשברים שישפיעו עליהם לאורך זמן. דוגמאות ספורות לכך הן למשל אבדן של בן משפחה או אדם קרוב (כאשר אבדן של הורה הוא אחד הארועים הקשים ביותר שילד יכול לעבור), השתתפות בארוע קשה של אלימות, תאונה או מלחמה, או עדות לארוע שכזה, מחלה קשה, מחלה קשה של בן משפחה, חרם חברתי, גירושין קשים של ההורים, תקיפה פיזית או מינית ועוד. אירוע טראומטי יכול להיות חד פעמי או אירוע שחוזר על עצמו והופך להיות חלק משגרת חייו של הילד או המתבגר. יש להתייחס לכל אירוע שהשאיר חותם רגשי של פחד, בהלה, תחושת מצוקה ובלבול מתמשכים, ולעקוב אחר השפעותיו ועל מצבו הרגשי וההתנהגותי של הילד לאחריו.
לילדים ולמתבגרים יש קושי גדול יותר לעבד אירוע טראומטי, לגבש התייחסות נכונה ומציאותית ולהבין בדיוק מה עבר עליהם. יש לזכור שילדים ובני נוער מצויים בשלבים של גדילה והתפתחות רגשית וקוגניטיבית ועל כן המנגנונים שהם מפעילים מול האירוע שעברו אינם בשלים עדיין כמו מנגנונים של אדם בוגר. על כן, קשה להם יותר לעבד ארוע קשה ולהבינו.
תגובות שהילד עשוי להביע לאחר אירוע טראומטי עשויות לכלול בעיות שינה, סיוטי לילה, הרטבה, התנהגות שונה מהרגיל, קושי להתרכז וללמוד, משחק חזרתי הקשור בצורה כלשהי לאירוע שחווה, עצבנות וחוסר סבלנות, בהלה מרעשים, התפרצויות זעם, קשיי פרידה והיצמדות להורים. על ההורים לתת לילד תחושת בטחון פיזי ונפשי על מנת להרגיעו ככל האפשר, ובד בבד לפנות לטיפול אצל איש מקצוע.
כיצד מסייע הטיפול להתמודדות עם משבר?
הטיפול הרגשי נותן לילד או למתבגר את המקום לו הוא זקוק, במרחב מכיל ומוגן, להביע את חוויתו הקשה מהארוע, להבינה ולעבדה. הטיפול יכלול גם פגישות עם ההורים ולעיתים גם עם המסגרת החינוכית, על מנת לגייס את כל סביבתו של הילד לתמיכה בו ולהבנת המצב הנפשי בו הוא נתון. על ההורים והצוות החינוכי להוות מקור של תמיכה וכח עבור הילד, על מנת שיוכל לגייס את מלוא כוחותיו הנפשיים כדי להתמודד עם המצב. הילד יוצא מהטיפול מחוזק, עם יכולת טובה הרבה יותר הן לעבד את המצב והן להתמודד עמו.
אמחיש את תרומתו של הטיפול באמצעות דוגמא מהקליניקה:
אור, בן 8, הגיע לטיפול בשל מחלת סרטן שבה חלתה אמו בפעם השלישית. הפעם הראשונה שבה פרצה המחלה היתה לפני שאור נולד, והפעם השניה היתה כאשר אור היה כבן שנה וחצי. אור הופנה לטיפול באמצע השנה, על ידי בית הספר. במהלך הטיפול נודע לי כי חלה נסיגה במצבה של אמו והיא נזקקה לסדרה נוספת של טיפולים כימותרפיים. בית הספר דיווח על ירידה תפקודית וחוסר פניות ללמידה, שמקורם ככל הנראה בקשיים רגשיים. אמו סיפרה כי אור אינו מדבר בבית על מחלתה. מהסיפורים שסיפר על ציורים שצייר עולה, כי אור חש שהוא אינו מסוגל לדבר עם הוריו על הבעיות המטרידות אותו, ובפרט על מחלתה של אמו.
בטיפול, בשלב מסוים אור ביקש שנשחק בחיילים. בהתאם להוראותיו, תיפקדתי כעוזרת שלו, וביחד נלחמנו ב'רעים.' במהלך משחקנו אור מצא דרכים שונות להגן על עצמו ועליי, כגון קרן לייזר שכאשר אנו נמצאים בטווח שלה אנו מוגנים, או מחבוא קטן מתחת לשולחן. יתרה מזאת, מספר פעמים אור הציב בקפדנות רבה בובות קטנות של חיילים ושל חיות שיגנו עליו, כמעין חומת-מגן בינו לבין אויביו.
בנוסף לכך, אור שיחק במשך פגישות רבות עם בובות של גיבורי-על שנלחמו ב'רעים.' בפגישה החמישית, שבה החל לשחק לראשונה בבובות, אור קרא לגיבור-העל המרכזי 'דוק' (doc, הקיצור של "דוקטור" באנגלית), והלה הגן על דמות של אשה "חפה מפשע" לדבריו, שנחטפה על ידי 'הרעים,' וניסה להצילה. בשלב מסוים אור התייחס לבובת האשה כאל ילדה, וחשבתי שיתכן שבובה זו מייצגת לא רק את אמו החולה אלא גם את אור עצמו, שנתון בסכנה, בחוויתו, עקב מחלתה של אמו.
נראה כי אור חש שמחלתה הקשה של אמו והסכנה לחייה, שחוזרת זו הפעם השלישית, מאיימת על עצם קיומו. הוא מרגיש שהוא מצוי בסכנה מתמדת ושעליו להגן על עצמו, ועליי, אולי כמייצגת עבורו את אמו ביחסי העברה. הצורך שלו בהגנה ובבטחון התבטא באופן ברור במשחקו. באמצעות הדמויות הדמיוניות ניסה להקנות לעצמו את תחושת ההגנה שלא היתה קיימת בחייו באותו שלב קשה. בתקופה זו בית הספר דיווח כי תיפקודו של אור החל להשתפר, ובמקביל הוא החל לדבר בבית על פחדיו, הדרכתי את הוריו כיצד להתייחס ולהגיב לתכנים שהעלה.
