נטיה לריצוי
ילדים מרצים יוגדרו על ידי מרביתנו כ"ילדים טובים", "ילד מתנה" וכדומה. אלה הם ילדים שהתנהגותם הינה למופת, הם עושים את מה שהוריהם ומוריהם מצפים מהם, לעיתים קרובות אף מבלי שיתבקשו מפורשות, הם בדרך כלל מאד רגישים לצרכי הזולת ולא יעוררו בעיות, כעסים ומריבות. הבעיה נובעת מכך שילדים אלה מבטלים חלקים נרחבים של עצמים – רצונותיהם, צרכיהם, חיבור אוטנטי ואמיתי לרגשותיהם, גם אלה השליליים – בכדי להתחבב על סביבתם ולרצותה. הם זקוקים לאהבה באופן נואש ומאמינים שרק בדרך זו, של ביטול על עצמיותם האוטנטית – יזכו באהבה זו.
ילדים אלה יפחדו להביע רגשות הנחווים על ידי רובנו כ"שליליים", כגון תסכול, כעס, אכזבה, קנאה, עלבון וכדומה, וגם אם הם חווים רגשות אלה – יכחישו זאת (פעמים רבות גם מול עצמם ולא רק מול הסביבה), ויתנהגו כאילו הכל בסדר. בדרך כלל הם ייחוו על ידי הסביבה כילדים נעימים, שקטים ורגועים, לעיתים מופנמים, גם אם בפנים נפשם תסער.
פעמים רבות יקח זמן רב עד שילדים כאלה יגיעו לטיפול, מאחר ובניגוד לילדים בעלי התנהגויות המציקות לסביבה, ילדים מרצים יישארו פעמים רבות "מתחת לרדאר". הם שקטים, נוחים, לא מעוררים בעיות, ובנקל ניתן לטעות ולחשוב שהכל בסדר.
בטיפול בילדים בעלי נטיה לריצוי מושם דגש על האוטנטיות שלהם, החיבור לרצונותיהם האמיתיים ולצרכיהם. ילד מרצה עשוי להתחשב מאד ברצונותיה ובצרכיה של המטפלת, ועל המטפלת לשים לב לדפוס זה ולא לאפשר אותו, להחזיר את הפעילות למה שמתאים לילד, יחד עם שיקוף עדין של הנטיה של הילד לריצוי ונסיון להבין יחד את מקורותיה. כמו כן יש מקום להדריך את הוריו של הילד כיצד לא לשתף פעולה עם הריצוי, זאת למרות שזהו דפוס שעשוי להיות מאד נח עבור ההורים.
בנוסף לכך, חלק מהנטיה לריצוי יכול לנסוע מתחושה של דימוי עצמי נמוך. הילד מרגיש שהוא אינו מספיק משמעותי וחשוב, ונוטה לבטל את עצמו ואת צרכיו בפני הזולת. דרך הקשר המיוחד שנוצר עם המטפלת, הילד מקבל חיזוק רב לתחושת הערך העצמי שלו. הוא מתחיל להרגיש את עצמו בעל משמעות וערך בעולם, ומבין, ומרגיש, כי צרכיו ורצונותיו הם חשובים, ויש לתת להם מקום.
בסיומו של הטיפול הילד יהיה מחובר יותר לעצמו, לצרכיו ולרצונותיו, ויצליח לעשות איזון נכון יותר בינו לבין צרכי הזולת. הוא ירגיש חזק יותר מבחינה נפשית, בעל משמעות וערך בעולם, ילד שיש לו מקום בזכות, ולא בחסד.
כיצד ניתן להתמודד עם נטיה לריצוי יתר באמצעות טיפול רגשי?
אולם האמת הנפשית היא אחרת. ילדים אלה עשויים להימצא במצוקה קשה, להיות מנותקים מהאוטנטיות שלהם, לחשוש מרגשותיהם האמיתיים ומתגובת הסביבה להבעתם, לסבול מחרדות של נטישה, וממאמץ יתר להיות "ילדים טובים". הם שמים את טובת האחר לפני טובתם, דואגים להוריהם לעיתים כמו "הורה קטן" ומפחדים להכביד.
דפוס כזה של ריצוי יתר עשוי להיווצר כתוצאה מהאינטראקציות הראשוניות עם ההורים בשילוב עם רגישות רבה של הילד ויכולת מפותחת להתכוונן לזולת ולזהות את צרכיו.
