ערך עצמי נמוך
ערך עצמי נמוך, בטחון עצמי נמוך או דימוי עצמי נמוך - כולם שמות נרדפים לאחד מגורמי המצוקה המשמעותיים של אדם, הן בילדות, הן בנערות והן בבגרות.
כאשר בני נוער חשים את עצמם נחותים, לא "שווים" מספיק, לא טובים מספיק, לא יפים מספיק, לא חכמים מספיק – הדבר גורם להם לסבל נפשי רב.
נער או נערה הסובלים מערך עצמי נמוך עשויים להגיב לכך בדרכים סותרות - אם בביישנות ובהסתגרות, ואם ברברבנות ויהירות הגנתית - מתוך נסיון לפצות על תחושתם הפנימית ולהוכיח לעולם ולעצמם כי הם טובים מכפי שהם מרגישים את עצמם.
תחושת הערך העצמי אינה נובעת רק מהצלחות או מכשלונות "אובייקטיביים", כגון הצלחה בלימודים, הצלחה בקריירה וכדומה. הבסיס לתחושת הערך העצמי טמון בינקות, בילדות המוקדמת ובילדות המאוחרת. מה שקיבל התינוק והילד מהוריו, ממבטם המתפעל בו, מחיזוקיהם ומקבלתם אותו כפי שהוא מבלי לנסות לעשותו למי שאינו, בונה את חווית הקיום שלו ואת ערכו העצמי. לחילופין, תינוק וילד אשר גודל על ידי הורים מאד ביקורתיים, הורים שהתאכזבו ממנו וציפו לילד אחר, הורה מדוכא אשר לא הצליח להתפעל מהילד של ולהראות לו את אהבתו, או ילד שחווה נטישה הורית – עלול לגדול בתחושה שאינו טוב ושווה מספיק.
כמובן שגם התיחסות הסביבה משפיעה על הנער. למשל, נער אשר חווה קשיים בלימודים מכל מיני סיבות (הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה, קשיי למידה וכדומה), ומקבל יחס בקורתי ומשפיל ממורותיו, עלול להפנים זאת, ולגדול בתחושה שהוא לא טוב מספיק, לא מסוגל, ושלעולם לא יוכל להצליח. הוא אינו מאמין בכוחותיו ואינו מודע להם. לעומת זאת נער הנמצא בסביבה לימודית והורית אמפתית, הקשובה לצרכיו, מבינה את קשייו ונותנת לו את מלא התמיכה שהוא זקוק לה, ומאמינה ביכולותיו, יגדל בהרגשה שהוא מסוגל להגיע להישגים למרות קשייו, ושהוא יכול להם.
בטיפול מיטיב, המטופל – בכל גיל שהוא - מקבל נראות לכולו – ליכולותיו וכוחותיו, לתכונותיו היפות ולטוב שבו. זאת, יחד עם אמפתיה, הבנה ונראות גם למקומות הקשים שהוא חווה. הוא מתחיל להפנים את הסתכלותה של המטפלת עליו ולהשיל מעליו את הבקורת והשיפוטיות שספג מסביבתו, או את חוסר ההערכה למי שהוא, ואת הבקורת העצמית שנבעה מכך. הדבר גורם להתחזקותו, וליכולת לתפקד ולפעול בעולם באופן טוב הרבה יותר, מתוך אמונה בעצמו ותחושת ערך.
הטיפול באמנויות בפרט עוזר לבני הנוער לחזק את דימוים העצמי. יצירותיהם ותוצריהם האמנותיים אינם נבחנים ונשפטים לפי ציונים או לפי "יפה" ו"לא יפה", "מוכשר" ו"לא מוכשר" וכדומה. בטיפול יש מקום מקבל ולא שיפוטי כלפי כל מה שהנער מביע, יוצר ומביא. לכל דבר יש משמעות שקשורה אליו ואל עולמו הפנימי ו/או החיצוני. הדבר גורם לכך שהוא מרגיש שרואים אותו, את כל חלקיו, הפנימיים ולא רק החיצוניים, ומקבלים אותו בשלמותו. זה בתורו תורם רבות לחיזוק תחושת הערך העצמי שלו.
כל תחומי החיים מושפעים מהתחזקות זו – התחום החברתי, הלימודי, הקשר עם ההורים וחווייתו הפנימית של הנער.
אמחיש את הדברים באמצעות דוגמא מהקליניקה:
פגשתי את אילן, נער מקסים, בהיותו כבן 14.5. כבר מהפגישה הראשונה הרגשתי כמה בטחונו העצמי ירוד. הוא הרבה להתייחס אל עצמו בזלזול ובהקטנה ("אני כזה טמבל"), לא היה מרוצה מאף יצירה שהכין, ואפילו המנח של גופו היה כפוף מעט, כמו ניסה להתחבא ולהתנצל על עצם היותו. הוא הרבה לבקש סליחה על כל דבר פעוט והתחושה הכללית היתה שהוא לא חי בנח עם עצמו.
ככל שהכרנו יותר, נוכחתי איזה חוש הומור מפותח יש לאילן, כמה הוא מוכשר בהרבה תחומים וכמה הוא אינטליגנטי. התפעלתי ממנו ומכוחותיו ויכולותיו, ואילן, שלא היה מורגל בכך, ניזון מהקשר המיוחד שנרקם בינינו.
מהשיחות עם הוריו של אילן התברר כי הם קיוו לבת, אחרי שני בנים, וכאשר גילו את מינו של אילן התאכזבו מאד. עוד ברחם אימו אילן היווה מקור לאכזבה להוריו. בהמשך, לאחר שנולד, אמו היתה עייפה מהטיפול בשלשה בנים קטנים ולא היתה פנויה רגשית להתרגש ולהתפעל מאילן. אביו התקשה להתחבר אליו מאחר ואילן לא היה ילד ספורטיבי, בניגוד לשני אחיו, והאב לא מצא נקודות חיבור רבות עם בנו. בהמשך אילן התקשה בלימודים, ובית הספר הציע לעשות לו אבחון של הפרעת קשב וריכוז, אולם ההורים סרבו לכך מאחר ואילן "לא עשה בעיות" בבית הספר.
ככל שאילן גדל, הרגיש את עצמו לא טוב, לא חכם, לא מיוחד, ילד מאכזב אשר אינו עומד בציפיות של הוריו. הוא הפנים הסתכלות זו והגיע לטיפול בתחושה של ערך עצמי נמוך ביותר.
דרך העבודה הטיפולית אילן גילה יצירתיות עצומה ויכולות שלא ידע שטמונות בו. באמצעות שיקופיי והתפעלותי האמיתית ממנו, מטוב ליבו ורגישותו לזולת ולבעלי חיים, מכשרונותיו ומחוש ההומור המפותח שלו, אילן החלה להפנים את הסתכלותי עליו ולהרגיש את עצמו בעל ערך.
בעבודה עם הוריו, הם החלו להיות מודעים לאכזבתם מבנם ולדרך שבה אכזבה זו משתקפת ביחסם כלפיו. מודעות זו והנחייתי אותם עזרה להם לראות את הטוב הרב שיש באילן, ולשנות את עמדתם כלפיו, את רגשותיהם ואת יחסם. הם החלו לשבח אותו ולגלות אותו מחדש. בד בבד הסכימו לעשות לו אבחון ולטפל בהפרעת הקשב ממנה סבל, מה שאיפשר לאילן להתחיל לצמצם את הפערים שצבר ולשפר את ציוניו.
כאשר אילן סיים את הטיפול הוא היה נער המכיר בכוחותיו, בטוב ליבו ובכשרונותיו, נער שמעריך את עצמו. הדבר השפיע מאד על קשריו החברתיים, שהתרבו והעמיקו, ואף היתה לו חברה. ציוניו השתפרו מאד וכך גם יחסיו עם הוריו ועם אחיו, שהחלו לכבדו והפסיקו ל"רדת" עליו ללא הפסקה. אפילו קומתו הזדקפה.
