התמודדות עם גירושין
בעשורים האחרונים גירושין של בני זוג הפכו שכיחים הרבה יותר מבעבר. על אף שהדבר כבר אינו מהווה דבר חריג כבימים עברו, הרי שפרידה וגירושין מהווים בדרך כלל טלטלה רגשית לא פשוטה עבור הילדים של הזוג הנפרד, אשר עשויות להיות לה השלכות רגשיות ארוכות-טווח.
העולם כפי שהכירו אותו עד עתה, הודאויות שהגדירו את מסגרת חייהם – כל אלה משתנים: הבית המשותף, הזמן עם שני ההורים, הזוגיות של ההורים, המשפחתיות - כל אלה משתנים בבת אחת. לעיתים קיימת גם ירידה כלכלית בשל הגירושין. לפתע יש לילד שני בתים, בכל בית הורה אחר, אווירה אחרת ולעיתים קרובות גם כללי התנהגות אחרים, הוא רואה כל הורה בימים מסוימים, אין ארוחות משפחתיות משותפות וזמנים שבהם כל המשפחה נמצאת ביחד. ההורים עצמם מצויים פעמים רבות במצב רגשי סוער בשל הגירושין, והדבר כמובן משפיע על פניותם לילדיהם. בנוסף לכך, בדרך כלל עוד בטרם הגירושין הילדים חוו מתח בין הוריהם, מריבות ובקיעים בזוגיות. גם אלה משפיעים על מצבם הרגשי של הילדים.
לעיתים התהליך מההחלטה להפרד ועד הגירושין עצמם, ואף לאחריהם, הנו תהליך ארוך המלווה בכעסים רבים בין בני הזוג, בהטחת האשמות הדדיות ובמתח רב, אליהם חשופים גם הילדים. לעיתים ההורים, מתוך מצוקתם וכעסם, מערבים את הילדים בכעסיהם על בן או בת הזוג ומנסים לגרום לילדים לצדד בהם ולכעוס או להתנכר לצד השני. הדבר מטיל עומס רגשי כבד מאד על הילדים ורצוי לנסות ולהימנע בכל מחיר מעירוב הילדים בסכסוך הזוגי. לעיתים ההורים יצפו מילדם לתפקד כמעין פרטנר או דמות הורית מנחמת עבורם, או להתעלות מעל הקושי.
לעיתים כל צד רואה אחרת את דרך גידול וחינוך הילדים ונוצרים פערים גדולים בין כללי ההתנהגות המצופים מהילד בכל אחד מהבתים, כמו גם הבדלים ביחס שהילד חווה מכל אחד מהוריו. דברים אלה נכונים גם תוך כדי הזוגיות, אולם עם הפרידה הם מקבלים משקל רב יותר, ויש פחות נכונות של בני הזוג הגרושים לבוא האחד לקראת השני ולמצוא נקודות איזון בין דרכי החינוך ותפיסות העולם השונות שלהם.
בהמשך גם זוגיות חדשה של מי מההורים או של שניהם, ולעיתים כניסת ילדים חדשים למסגרת המשפחתית – ילדים של בן הזוג החדש (או בת הזוג החדשה), או ילדים משותפים של ההורה ובן או בת הזוג החדשים – כל אלה מהווים שינויים משמעותיים בעולמו של הילד ודורשים את הסתגלותו, ורגישות רבה מצד הוריו ומצד ני זוגם החדשים.
שבירת הרצף של התא המשפחתי מותירה את חותמה על נפש הילד. ילדים שהוריהם נתונים בתהליך גירושין או שהוריהם התגרשו בעבר הם לעיתים קרובות חרדים יותר, פחות פנויים רגשית, האמון שלהם בעצמם ובאחרים נמוך יותר ועומדים לרשותם פחות משאבי וויסות רגשי, פחות משאבי התמודדות, ופחות סקרנות ופְּנִיוּת רגשית ללמידה. הם פסימיים יותר וכישורי ההסתגלות החברתית שלהם ירודים יותר. פעמים רבות הם מרגישים אשמים בגירושי הוריהם ומחזיקים במשאלה שבשלב כלשהו יחזרו הדברים לקדמותם, הוריהם ישלימו זה עם זה והם ישובו לחיות כמשפחה שלמה ומאושרת. משאלה זו מקשה עליהם להסתגל למציאות החדשה ולפתח כישורי התמודדות מתאימים למולה.
פעמים רבות החוויות השליליות כלפי העצמי והעולם נותרות מופנמות בנפש הילדים ומלוות אותם גם לבגרותם, שמתאפיינת ביותר קשיים רגשיים ותעסוקתיים מאשר אצל ילדים שגדלו בבית יציב. פעמים רבות הם חווים קושי חריף ליצור זוגיות אינטימית בעצמם ונרתעים מללדת ילדים ומלשמש כהורים לנוכח המודל ההורי הבעייתי שחוו על בשרם. תמונות ילדותם בהן ראו את הוריהם עסוקים בעצמם ולכן באופן יחסי אנוכיים, כעסניים וחסרי אמפטיה, ממשיכות ללוות אותם גם בהמשך.
גירושי ההורים מהווים אחת מהסיבות השכיחות ביותר להפניית או לפניית ילדים, נוער וצעירים לטיפול. גם כשהורים מקבלים החלטה לתמוך בפניית ילדם לטיפול, לא אחת כרוך הדבר בקושי רגשי וכלכלי עבורם: הקשר הטיפולי של הילד חושף ומציף גם את סיפורם הטעון שלהם, ומחייב קבלת החלטות כלכליות מול בן ההורה השני לגבי מימון הטיפול. במצב זה, חשוב מאוד להימנע מלערב את הילד שבטיפול בדיאלוג בין ההורים לגבי חלוקת האחריות בינהם על מימון הטיפול.
תהליך גירושין הוא תהליך קשה, כאוב וטעון. הוא מייצר טלטלה רגשית ומעשית קשה לילדים. למרות שהוא צורך משאבים רגשיים וכלכליים רבים מומלץ ללוות אותו בטיפול רגשי כדי "למזער נזקים" ברמת המשקעים שנוצרים בו וכדי לקבל החלטות מיטביות עבור כל אחד מבני הזוג ועבור הילדים בפרט.
כיצד הילד יכול להתמודד עם גירושי הוריו באמצעות טיפול רגשי?
את כל המטען של התהליך שקדם לגירושין, של הגירושין עצמם ושל התקופה שלאחריהם, הילד יוכל להביא לטיפול, בכל דרך שייבחר בה – בשיחה, במשחק, בפסיכודרמה, באמנות, במוסיקה, בתנועה ובכל דרך אחרת שתתאים לו. בטיפול הילד יקבל הכלה והבנה לעובר עליו, ויכולת לעבד בסיועה של המטפלת את החוויות הרגשיות שהוא עובר.
בטיפול הילד החווה קשיים סביב גירושי הוריו יפתח קשר מיטיב עם דמות חיצונית למשפחתו, שאינה מזוהה עם הורה זה או הורה אחר. באמצעות קשר זה ימצא איזון פנימי וחיצוני טוב יותר ולא יהיה נתון לקונפליקט הנאמנויות המאפיין חלק מתהליכי הגירושין. בטיפול הילד יקבל מרחב מכיל ומוגן להביע את כל רגשותיו. הוא יוכל לעשות זאת בדרך הייחודית המתאימה לו.
למשל, ילד בן 6 שהגיע לטיפולי לאחר תהליך גירושין קשה בין הוריו לקח בובה של חתן וכלה (כזו ששמים על עוגת חתונה) וניסה להפריד בין החתן לכלה, ללא הצלחה. הוא שאל למה אי אפשר להפריד ביניהם. ילדה בת 9, שחוותה אף היא תהליך גירושין קשה של הוריה, ציירה בית עם מיטות נפרדות להורים, שעליהן ציירה איקסים. ילדה אחרת, בת 11, סיפרה על החיים בבית של אמה לעומת החיים בבית של אביה, ואיך היא מרגישה בכל בית. היא אף שיתפה אותי איך הרגישה כשהוריה סיפרו לה שהם מתגרשים, מה עבר עליה לאחר מכן ואיך היא מרגישה כיום עם הדבר.
במקביל לטיפול בילד, יתקיימו פגישות של הדרכה עם ההורים (בדרך כלל נפרדות, אלא אם יהיה רצון וצורך לקיים פגישות משותפות). בפגישות אלה יידונו דרכים בהן כל הורה יכול להיטיב את מצבו הרגשי של הילד, באמצעות הכלה ואמפתיה כלפיו, הפסקת אמירות שליליות על ההורה השני ומתן כבוד לגרוש/ה, הצבת הסדרי ראיה קבועים ועמידה בהם, מתן מקום לילד להביע את רגשותיו סביב הגירושין, את כעסו, וגם את אהבתו להורה השני ועוד.
הטיפול מסייע לילד לעבד את החוויות הקשות שחווה בתקופת הגירושין, ומחזק אותו. לעיתים בתוך הכאוס המשפחתי שנוצר הטיפול מהווה נקודת אור עבור הילד, מקום יציב שבו אינו צריך להיות נאמן לאמו או לאביו, אלא לעצמו בלבד. בסיומו של התהליך הטיפולי הילד יקבל את עובדת הגירושין, ויפתח עצמיות חזקה שתאפשר לו להתמודד עם השלכות הגירושין.
