בנוסף לכך, אצל בנים בעיקר, דכאון עשוי להופיע כהתנהגות מרדנית ואף עבריינית, ולהוביל לפגיעה עצמית, פגיעה בזולת והדרדרות בלתי הפיכה. גם מסיבה זו האבחון והטיפול בנער הסובל מדכאון הוא קריטי.

​

לא פעם ההורים מתקשים להבין את מצבו הקשה של המתבגר, מאחר והם פחות מעורבים בחייו, ומאחר והדכאון עשוי להתבטא גם ברגזנות ובכעס, ולא רק בעצב.

​

לפיכך אמנה מספר סימני אזהרה שעל הוריי המתבגר לשים אליהם לב:

​

• שינויים חדים וקיצוניים בהתנהגות – למשל ירידה דרסטית בלימודים ובהישגים, הסתגרות והתבודדות,

• ירידה חברתית – המתבגר אינו נפגש עם חברים ואינו מתקשר איתם טלפונית,

• שינויים קיצוניים בהרגלי האכילה – המנעות מאכילה, דיאטות דרסטיות או בולמוסי אכילה,

• מצב רוח ירוד, או לחילופין רגזנות וכעסנות מוגזמת
   

עם הופעת אחד מהסימנים הללו אני ממליצה לפנות מיד לטיפול ולאבחון, ולא להמתין שהמצב ידרדר, אז קשה יותר לצאת ממנו.

​

כיצד יכול הטיפול לסייע למתבגר הסובל מדכאון?

​

במרחב המכיל והאמפתי הנוצר בטיפול, המתבגר יכול להביע את מלוא מצוקותיו ורגשותיו הקשים, ולזכות להבנה ולנראות. המתבגר מרגיש כי הוא אינו לבד עם רגשותיו הקשים, ועצם הנשיאה בצוותא בנטל מחזקת אותו. האמון הנוצר עם המטפלת מחדש את היכולת להאמין בקשרים עם בני אדם. בד בבד עם הבנה זו, המטפלת מאפשרת למתבגר לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, חיובית ואופטימית יותר, ולהבין שלא הכל שחור.

 

בטיפול ניתן מקום לסיבות שהביאו את המתבגר למצבו הנפשי הקשה ונעשית עבודה טיפולית סביב סיבות אלה. לעיתים יש לשלב בטיפול גם התוויה תרופתית, על מנת שהטיפול יוכל להיות אפקטיבי יותר. הטיפול מסייע לנער להתגבר על הדכאון, להרגיש מחדש חיות, תקווה, רצון לעשות, הנאה, חיבור רגשי לעצמו ולאחרים ויכולת לסמוך על הקרובים לו.