כיצד ניתן לטפל בדכאון?
מתן, גבר בתחילת שנות הארבעים לחייו, הגיע אליי לקליניקה כשהוא שרוי בדכאון עמוק, ממנו סבל במשך שנים. לדבריו כל הכדורים שניסה בעבר לא עזרו לו ואף הרעו את המצב, והוא לא רצה לשוב ולפנות לטיפול תרופתי. גם הטיפולים הפסיכולוגיים אליהם הלך בעבר לא סייעו לו.
התחלנו להפגש באופן קבוע בקליניקה, ולעבוד הן דרך שיחות והן דרך פסיכודרמה. מתן שיתף אותי בסיפור חייו ובחוויותיו מקשריו המוקדמים עם הוריו ומשפחתו, והתחלנו להבין יחד את המקורות לדכאון ולחרדות שהוא סבל מהם. הקשר החל להבנות ונוצר אמון, אולם הדכאון עדיין היה חזק והשתלט על חוויתו הקיומית של מתן וגרם לו לסבל נפשי בל יתואר.
הדכאון גרם לכך שמתן לא האמין ביכולת של קשר בין בני אדם, טיפולי או אחר, לסייע, לשנות, לתרום. בשלב מסויים הרגשתי כי ללא עזרה תרופתית מתן לא יצליח לחוות את המשמעות של הקשר הנוצר בינינו לעומקה. צינורות האמפתיה אצלו כמו היו חסומים, ולא איפשרו לו לקבל את כל מה שיכולתי לתת לו. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לרופאה שהמלצתי לו עליה ולקבל סיוע תרופתי. למרות חשדנותו ונסיון העבר השלילי שלו עם הממסד הפסיכיאטרי ועם טיפול תרופתי, ולאור האמון שנתן בי, הוא הסכים לנסות. ליוויתי אותו בתהליך, שהיה לא פשוט עבורו. הוא החל לקחת כדורים, בתחילה היה מאד סקפטי לגבי השפעתם, אולם לאחר זמן מה נוכח כי הם אכן משפיעים לטובה.
מתן החל להתחזק. הוא החל להאמין באמיתותו של הקשר שלנו, ולהיתמך בו. הדכאון לא נעלם לחלוטין, אך פינה את מקומו לדברים נוספים, חיוביים. צינורות האמפתיה, שהיו חסומים, החלו להיפתח.
הדבר איפשר לו להתחיל לחוות את הקשר שנוצר בינינו כמשמעותי, לתת אמון באכפתיות, בדאגה ובאמפתיה שלי כלפיו, ולחוש מוכל, מובן ולא לבד בעולם. הוא החל להתחבר ליצירתיות שבו ולהראות לי תוצרים שלה, ויכולותיו האמפטיות החלו לבוא לידי ביטוי בחייו.
בשלב מסויים, כארבעה חודשים בלבד לאחר שהחל הטיפול, ולאחר שמתן כבר התחזק והרגיש טוב יותר, הכיר בחורה ונכנס עימה לקשר זוגי משמעותי ועמוק. האמון שנבנה אצלו במשמעותם של אנשים וקשרים עימם, דרך הטיפול, איפשר לו לפתוח את ליבו לאשה, להאמין כי ניתן לבנות קשר משמעותי ולהקים משפחה, ונתן לתקווה להיכנס אל חייו.
הסבל המתמשך של מתן, שליווה אותו כמעט לכל אורך חייו הבוגרים ואף קודם לכן, פינה את מקומו לחיים עם משמעות ושמחה, לתקווה ולבנייה של חיי זוגיות ומשפחה.
