הגבול המכיל - כיצד נכיל את ילדינו בלי לוותר על הצבת גבולות?

אתמול, במסגרת הדרכה הורית נפגשתי עם אבא של מטופל שלי, ילד מקסים כבן 10, שהיה מתוסכל מהתנהגותו של בנו. "כשאני מנסה לשבת אתו על לימודים הוא צועק עלי וטורק דלתות".

לפני יומיים נפגשתי עם אמא של מטופלת שלי, ילדה כבת 8, שהתלוננה על התנהגותה של בתה. "בבוקר היא מטריפה אותי. היא רוצה לבוא אתי לעבודה במקום ללכת לקייטנה".

התסכול של הורים מהתנהגותם של ילדיהם נוכחת רבות בשיחות של הדרכה הורית. הורים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים, מתוסכלים וכועסים אל מול התנהגות מתריסה, כוחנית או מתנגדת של ילדיהם. ההורים מנסים לחנכם, להסביר להם למה אסור להתנהג כך ואיך צריך להתנהג, למה חשוב ללמוד או ללכת לבית הספר או לקייטנה. אבל בדרך כלל, המילים שלהם נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשניה. המסר החינוכי, ההתנהגותי, הרציונלי – לא מצליח לחלחל.

למה זה קורה? האם הילד לא מסוגל להבין את ההסברים הרציונליים, החינוכיים, של הוריו?

בדרך כלל, הסיבה אינה נעוצה בקשיי הבנה של הילד. הסיבה לכך נעוצה במקור רגשי.

במרבית המקרים, הילד לא מסרב לעשות משהו שאנו מבקשים ממנו "סתם כך" כי הוא רוצה לעצבן אותנו. יש לכך סיבה הנובעת ממצוקה רגשית כלשהי. הילד בן העשר מהדוגמא הראשונה אינו רוצה לשבת עם אביו על לימודים כי הוא מתקשה בחומר, סובל מהפרעת קשב וריכוז וקשה לו לשבת לאורך זמן ולהתרכז. הוא צבר פערים לימודיים. הלמידה מעמתת אותו עם קשייו ויוצרת תסכול רב ותחושה של ערך עצמי נמוך.

הילד זקוק לכך שאביו יבין את הסיבה הרגשית שבגינה הוא מסרב ללמוד. שאביו יבין שקשה לו, ויהיה אמפתי לכך. ויתן לכך מילים, והכלה רגשית.

אחרי שהילד ירגיש שאביו הבין אותו, את המקור להתנהגותו, הוא ירגיש רגיעה. ראו אותו. הבינו אותו. הקשיבו לכאב שלו. עכשיו, אם האב יבקש ממנו לשתף פעולה, למרות הקושי, שקיבל הכרה, יהיה לו קל יותר לשתף פעולה. הוא ירגיש שהמאמץ שלו זוכה להכרה ולהערכה.

הילדה מהדוגמא השניה רוצה עוד זמן עם אמה. לכן היא רוצה לבוא אתה לעבודה ו"מורחת זמן" בהתארגנות לקייטנה. אמה יכולה לשקף לה זאת, בצורה אמפתית ומכילה ולומר לה, למשל: "אני מבינה שאת רוצה להיות אתי. אולי את מתגעגעת אלי לפעמים כשאני בעבודה. אני כל כך מבינה אותך. גם אני מתגעגעת אלייך. היום (או ביום אחר השבוע) אחרי שאחזור נבלה זמן ביחד."

הילדה אמנם לא קיבלה את מבוקשה באופן מיידי. אבל היא יודעת, שאמא שלה רואה את מצוקתה ומבינה אותה. ושתיתן לה מענה כאשר הדבר יתאפשר. האם הציבה לילדתה גבול מכיל.

אלה דוגמאות, אך העקרון נכון תמיד. תנו לילדיכם נראות לרגשותיהם ולקשייהם. חשבו אותם, מה גורם להתנהגותם? מה הם מרגישים? ותנו לכך מילים, והכרה. ילדיכם, שירגישו שהבנתם אותם, יוכלו אז לקבל ביתר קלות את עצותיכם ואת הגבולות שתציבו להם, גבולות מכילים ואמפטיים.

במידה ותרצו לשמוע עוד, ולקבל הדרכה ספציפית לגבי ילדיכם והקשיים עימם הם, ואתם, מתמודדים, אל תהססו לפנות אלי, ונתאם פגישה.

לקריאה נוספת על הדרכה הורית לחצו כאן

לקריאה נוספת על טיפול בילדים לחצו כאן

#גבולות #הדרכההורית #הדרכתהורים #טיפולבילדים #הכלה #אמפתיה #נראות #שיתוףפעולה