"אני יפה?" מחשבות על התפתחות ערך עצמי ובטחון עצמי
בואו נדבר על תחושת ערך עצמי ועל בטחון עצמי. לכאורה נושא קצת לעוס, אבל זהו, שלא.
לא תמיד אנו מודעים לכך, אולם תחושת הערך העצמי שלנו, ובטחוננו העצמי, הם מהאיכויות שיותר משפיעות על חיינו ועל רווחתנו הנפשית, לטוב ולרע.
התיחסותי בדבריי תהיה כמובן ממקום כללי, וברור שכל מקרה, כל ילד וכל אדם הוא עולם ומלואו, עבר ועובר בחייו חוויות ייחודיות שעיצבו אותו ויש לו גרעין ייחודי משלו המשפיע עליו ועל אישיותו. האמור במאמר מתבסס על תאוריות פסיכולוגיות, ובכללן פסיכולוגיית העצמי שנהגתה על ידי היינץ קוהוט, והמשגותיו של דונלד ויניקוט, על פסיכודרמה, שיטת טיפול שהומצאה על ידי יעקב לוי מורנו, על גישת ההתמקדות שנהגתה על ידי יוג'ין ג'נדלין ועל נסיוני הטיפולי רב השנים, והוא נפרש בפניכם עם כמה שפחות מונחים תאורטיים, כדי שמי שאינו איש מקצוע יוכל להיתרם מהקריאה.
ערך עצמי מתחיל להיבנות עוד משלב הינקות, ולכל אורך ההתפתחות שלנו. התגובות של ההורים שלנו (או דמויות מטפלות משמעותיות אחרות בחיינו) כלפינו - התפעלות וגאווה לעומת אדישות, התעלמות או בקורת ושיפוטיות - מעצבות את חוויתנו את עצמנו כילדים "טובים", "חכמים", "מוכשרים", בעלי מסוגלות, כוחות ויכולות וכיוצא באלה, ולהבדיל, כילדים "רעים", "בעייתיים", "קשים", חסרי יכולות וכיוצא באלה. תפיסות אלה של הסביבה אותנו מופנמות ומתקבעות לתפיסותינו את עצמנו. המבט של הורינו הוא כמו מראה עבורנו המשקפת לנו את מי שאנחנו. מבט שהוא לרב מתפעל ומלא חדווה ממי שאנחנו, ומקבל אותנו בכל מצב, מופנם לכדי חוויה עצמית חיובית, ומבט שהוא לרב בקורתי, כועס, מאשים, מאוכזב או אדיש מופנם לכדי חוויה עצמית שלילית, בקורתיות עצמית רבה ותחושת חוסר ערך.
כאשר אנו גדלים מעט, גם הישגינו הלימודיים, הספורטיביים, היצירתיים והאחרים זוכים כמובן לתגובות מהסביבה, לטוב ולרע. ילד הגדל בבית שבו מושם דגש רב על הישגיות ועל תחרותיות, יזכה בדרך כלל לתגובות חיוביות מהוריו על הישגים גבוהים, על ציונים טובים, על נצחונות, תוצאות טובות, תוצרים יפים וכדומה. לעומת זאת במידה וייכשל או ייסטה מהציפיות הגבוהות של הוריו לגביו, הוא עשוי להיתקל באכזבה, בבקורת, בהאשמה ועוד. אלה לא חייבים להיאמר מפורשות. די במבט מאוכזב מצד ההורה כדי שהילד יקלוט ויפנים את החוויה ממנו. ההורים פעמים רבות כל כך רוצים שילדיהם יצליחו, ממקום אוהב ודואג, ולעיתים גם ממקום הקשור לערכם העצמי שלהם (כלומר הם חווים את הצלחת הילד הצלחתם וא. כשלונו ככשלונם), שהם לא ערים ללחץ הרב שהם מפעילים על ילדיהם. ילדים כאלה עשויים לקחת באופן קשה מאד ציון במבחן שבו קבלו 96 או 98 ולא 100, או הגעה למקום שני ולא ראשון במשחק תחרותי או בתחרות ספורטיבית כלשהי. כדי להימנע מתחושת כשלון, שהיא בלתי נסבלת עבורם, ילדים הגדלים בבית כזה עשויים להימנע מפעילות או ממשחק שבהם הם אינם מרגישים שיהיו בשיאם, או לשחק ול"עקם" את החוקים כך שהם ינצחו, או להתווכח ולריב אם מישהו אחר מנצח או הולך לנצח ועוד.
בעצם, חלק גדול מתחושת הערך העצמי שלהם, נבנית על הישגים ונצחונות. אולם זהו ערך עצמי מאד שברירי, מאחר והוא מושתת על הישגים חיצוניים, ועל תגובות מתפעלות של הסביבה. אל מול אפשרות של כישלון או של קושי או של הישג נמוך יותר, חווית הערך העצמי של הילד קורסת, והוא ינסה לעשות הכל כדי להימנע מחוויה קשה זו. בעצם, הילד ירגיש את עצמו "בעל ערך בתנאים" - בתנאי שהצליח, שעמד בציפיות (של הסביבה וגם שלו עצמו, מאחר ואלה כבר הופנמו בו), שניצח וכיוצ"ב. ילד כזה יכול להיות מאד פרפקציוניסט, לעבוד קשה כדי להגיע להישגים גבוהים ולהיות מאד בלחץ מלימודים ומאתגרים נוספים המהווים עבורו מבחן לכמה הוא "שווה", ובעל ערך.
מן הצד השני, ילד המתקשה בלימודים, בספורט, בויסות רגשותיו או התנהגותו, או בענינים אחרים, וזוכה להרבה בקורת או אכזבה מצד הוריו, מוריו וסביבתו, יפנים תחושה של חוסר ערך, פגימות, אי עמידה בציפיות, אכזבה עצמית, ויפתח ככל הנראה בטחון עצמי נמוך, חוסר אמונה ביכולותיו, המנעות מהתמודדות עם אתגרים, ואולי פאסיביות.
ענין מהותי נוסף העשוי להשפיע מאד על בנית הערך העצמי שלנו ושל ילדינו, הוא הרגשתנו כי הורינו היוו עבורנו דמויות יציבות, נוסכות בטחון ורוגע, שעליהן יכולנו לסמוך בעולם, להרגיש שהם שם עבורנו, שאנו לא לבד, ושבזכותם חווינו את העולם כמקום בטוח שבו אנו יכולים לגדול בבטחה, לשחק, להתנסות ולחקור. חוויה שכזו תורמת ליכולתנו לסמוך על העולם ולחוות אותו כמקום שהוא בסך הכל מיטיב עבורנו, להירגע ולהיות מסוגלים להתמודד גם במצבים רגשיים מאתגרים, להיות עצמאיים ויוזמים, להתנסות ובחוויות חדשות ומאתגרות ולחיות בתחושת בטחון בסיסית.
אם הורינו היו חרדים מאד, שמרו עלינו מכל משמר גם בגילאים שבהם כבר יכולנו להיות עצמאיים יותר, דאגו לנו יתר על המידה, נלחצו מאד מדברים רבים בכלל, ומדברים הקשורים בנו בפרט, וחוו בעצמם את העולם כמקום מסוכן שיש להיזהר ממנו מאד, סביר מאד כי לחץ וחרדה אלה הופנמו בנו, ופגעו בבטחוננו בעולם, ובעצמנו. היכולת להרגיש ש"הכל בסדר", אפילו אם קורים דברים קשים ולא נעימים, להירגע, לסמוך, לדעת שאנו לא לבד וגם שיש לנו את עצמנו, ואנו מספיק חזקים להתמודד, כל אלה עשוייים להיפגע כאשר לא חווינו את הורינו כדמויות נוסכות בטחון ורוגע.
כמובן, שארועים טרואמטיים או קשים כאלה ואחרים עשויים גם הם לפגוע בבטחוננו העצמי, לאור השינויים שארועים כאלה עשויים לייצר בנפשנו. מחלה קשה או תאונה קשה של אחד ההורים, אובדן של הורה, או של דמות מאד משמעותית בחיינו, מחלה קשה או תאונה שלנו עצמנו, חרם חברתי או קשיים חברתיים ועוד. לא אכנס לעומק למקרים ספציפיים כאלה ואחרים, מאחר וכל מקרה כזה דורש כמובן התבוננות והבנה ייחודיים.
אז מה עושים?
מה עלינו לעשות כהורים כדי לסייע לילדינו לחזק את ערכם העצמי?
ומה עלינו לעשות עבור עצמנו, כבוגרים, כדי לחזק את ערכנו העצמי?
אתחיל דווקא מחיזוק של עצמנו, ובכך אתמקד במאמר זה. מדוע? ראשית כי יש לזה חשיבות ומשמעות בפני עצמן, לרווחתנו שלנו בחיינו. ושנית, במידה ואנו גם הורים בעצמנו, הרי שחיזוק תחושת ערכנו העצמי ובטחוננו יוכלו לסייע רבות גם לילדינו. במאמרי הבא אגע בדרכים לחזק את ערכם העצמי של ילדינו.
בבואנו לנסות ולחזק את תחושת הערך העצמי שלנו, מילות המפתח לדעתי הן קבלה עצמית, אהבה עצמית וחוסן.
קבלה עצמית מתייחסת ליכולת שלנו - ראשית - להכיר את עצמנו היטב ולהיות מודעים לכל חלקינו, כולל ה"מאתגרים" שבהם, שנית - לקבל את עצמנו, על כל חלקינו, שוב, לרבות ה"מאתגרים" שבהם, ממקום אמפתי, חומל, מבין, רואה וסולח.
זהו תהליך עמוק ומורכב, וכדי לעבור אותו רובנו ניזדקק לליווי טיפולי מקצועי, שיכיל אותנו במקומות הקשים שלנו, יראה את מי שאנחנו, בעיניים טובות ולא שיפוטיות, ויעזור לנו הן להכיר את עצמנו טוב יותר, כולל חלקים שהיינו פחות מודעים אליהם, והן להבין את עצמנו, מה עיצב אותנו ולמה, ולקבל את עצמנו באמת, כמו שאנחנו, עם הרבה אמפתיה לעצמנו. טיפול כזה גם יראה את הטוב שבנו וישקף לנו אותו באופן שיעזור לנו להפנים ולהרגיש את משמעותנו ואת ערכנו.
כאשר נגיע לקבלה עצמית רבה יותר, נהיה הרבה פחות בקורתיים כלפי עצמנו, לא נרגיש שכל ערכנו העצמי מושתת על הצלחות והישגים, נוכל לקבל את עצמנו גם אם טעינו או פחות הצלחנו, לא נכעס על עצמנו, נאשים את עצמנו ונבקר את עצמנו על כל טעות ועל כל צעד. אדגיש, שלא מדובר בהסרת אחריות מעצמנו, באי הכרה בטעות או במחדל או בהימנעות מבקשת סליחה והבעת חרטה או צער. לקיחת אחריות על עצמנו ועל מעשינו היא חשובה מאד. אך עליה להיעשות ממקום של התבוננות, הבנה את עצמנו ואמפתיה גם כלפי הטעות או המחדל או ההתנהלות הפחות נעימה, ולא ממקום של אשמה והלקאה עצמית. כאשר אנו מבינים מאיפה פעלנו, אילו צרכים רגשיים פעלו בתוכנו ואילו רגשות עלו, נוכל לקחת אחריות על עצמנו באופן אמפתי ומקבל, מבלי להלקות את עצמנו, ולהמשיך להתפתח משם.
כאמור, חלק מהותי בתחושת הערך העצמי שלנו נבנה ומתפתח בילדותנו. עבודה עם הילד הפנימי שלנו, הילד שהיינו, עשויה להיות משמעותית ועוצמתית ביותר.
אנו נושאים בתוכנו את עצמנו, עם כל המטענים הרגשיים שנשאנו לאורך הדרך, בגילאים השונים שלנו, מהינקות דרך הילדות, דרך הנערות, הבחרות והבגרות. הילד הפנימי שבתוכנו, שפעמים רבות הוא פגוע עקב חוויות שונות שעבר בחייו, נמצא בתוכנו. ואם לא ניפגש אתו ונכיר אותו וניתן לו מקום, הוא יפעיל אותנו, מתוך פצעיו הרגשיים, ופגיעותו, באופן לא מודע. הדבר נכון לגבי תחומים רבים, ובטח ובטח לגבי תחושת הערך העצמי.
כך, אדם מבוגר שבילדותו תחושת הערך העצמי שלו נפגעה, למשל בשל תחושות של כשלון וחוסר מסוגלות, עשוי לגדול עם תחושות שכאלה, לא להאמין בעצמו וביכולותיו, להתקשות במציאת עבודה או בהחזקתה לאורך זמן, להתקשות בבניית מערכות יחסים אינטימיות עם אנשים מיטיבים וכדומה.
לחילופין, אדם שבילדותו תחושת הערך העצמי שלו נבנתה רק על הישגים ותוצאות טובות, ולא חווה את עצמו כבעל ערך בפני עצמו, ללא קשר לאלה, עשוי להיות אדם מאד הישגי, תחרותי ואפילו מצליח, אולם אם הוא ייכשל, כל תחושת הערך שלו עשויה לקרוס, מאחר והיא בנויה על הישגים חיצוניים ולא על חוויה פנימית.
ילד כזה עשוי גם לגדול להיות אדם הנימנע מלנסות לעשות דברים שאין לו בטחון מלא כי יצליח בהם, או, למשל, להיות כוחני מאד, או מניפולטיבי על מנת להבטיח שישיג את התוצאה הרצויה, ולא ייאלץ להתמודד עם תחושה בלתי נסבלת עבורו של כשלון או של חולשה.
עבודה עם הילד הפנימי, כשהיא נעשית באופן נכון, יכולה להיות עבודת עומק משמעותית ביותר. מפגש עם הילד שהיינו, ממקום אמפתי המבין את צרכיו, חסכיו, רגשותיו וחוויותיו, הוא חוויה מכוננת ומזככת, המובילה גם היא לתהליך עומק של קבלה עצמית.
מפגש כזה יכול להיעשות למשל דרך פסיכודרמה, שהיא שיטת טיפול המפגישה אותנו באופן מוחשי עם דמויות בחיינו ועם חלקים ורגשות בתוכנו. שיחה בין האדם הבוגר שאנו היום לבין הילד שהיינו, בפסיכודרמה, היא חוויה עוצמתית מאין כמותה.
מפגש עם הילד הפנימי שלנו יכול להיעשות גם בדרכים נוספות, כגון מדיטציה ודמיון מודרך, כתיבה, התמקדות (שיטה שהגה יוג'ין ג'נדלין ועיקרה עבודה פנימית דרך תחושות הגוף) ועוד.
גם עבודת עומק עם רגשות ועם דפוסים שעולים בנו יכולה לקדם מאד קבלה עצמית.
כאשר עולה בנו רגש חזק שאינו משרת אותנו, חוסם אותנו ומפריע לנו בהתנהלותנו או בתחושת הרווחה שלנו, או דפוס התנהגותי או רגשי שחוזר על עצמו, חשוב מאד שנבין מאיפה הגיע; על מה הוא יושב; מה הוא מבקש לומר לנו; איזה צורך או חסך נמצא שם מתחתיו; איזו חויה רגשית הוא מסתיר מתחתיו; למה אנו זקוקים באותו רגע. גם עבודה שכזו עשויה להוביל אותנו לחוויות קדומות יותר מילדותנו או מנערותנו.
גם כאן, עבודה בפסיכודרמה יכולה להיות עוצמתית ביותר, כמו גם דרך דמיון מודרך, התמקדות, כתיבה ועוד.
הדרך שבה תיעשה העבודה מותאמת לאדם הספציפי ולנטיות ליבו, יכולותיו וצרכיו.
אהבה עצמית יכולה להיות השלב הבא בתהליך זה. אם נאפשר לעצמנו לקבל את עצמנו באמת, על כל חלקינו, רגשותינו וצרכינו, מתוך הבנה אמיתית ועמוקה של עצמנו, באופן טבעי תתפתח בנו אהבה עצמית. קבלה וחמלה ואמפתיה כלפי הילד שהיינו, כלפי רגשות קשים שלנו, כלפי דפוסים לא נעימים, כלפי הגנות שנוצרו בנו מתוך התמודדות עם כאבים וחסכים, כל אלה יובילו אותנו לאהוב את עצמנו, כמו שאנחנו.
קבלה ואהבה עצמית הן אלו שיוכלו להוביל גם לשינוי מיוחל. מדוע? כי נסיון לשנות את עצמנו מתוך מקום בקורתי, שופט, מגנה ומאשים, לא יוכל לצלוח לאורך זמן ובטח שלא יעשה שינוי אמיתי ועמוק בחוויה הפנימית שלנו. שינוי כזה יכול להיות חיצוני וטכני (לדוגמא: "אני שמנה ואוכלת יותר מדי ולא עושה ספורט, אני חייבת לרזות כי אני ממש לא אוהבת את עצמי ככה". חוויה כזו יכולה להוביל למעשים ואף להרזיה המבוקשת. אולם, הקבלה העצמית שתהיה, אם בכלל, היא בתנאים. אני אקבל את עצמי כל זמן שאמשיך לרזות או שאהיה רזה. אבל ברגע שאוכל פרוסת עוגה או אפספס אימון או אעלה בחצי ק"ג, אגנה את עצמי שוב ותחושת הערך שלי תקרוס. הדבר עשוי להוביל, למשל, למעגל שוטה של אכילה מרובה ממקום של אשמה והענשה עצמית או הפרעות אכילה, למשל, או פשוט לתחושת תסכול וחוסר נוחות תמידית לגבי עצמנו.
לעומת זאת, אם אצליח להיות חומלת ואמפתית כלפי עצמי, אשמר את תחושת הערך שלי, ואוכל להכיל גם את המעידה שלי ממקום שמבין למה זה קרה וסולח לעצמי, אך גם רוצה בטובתי ויביא אותי לפעולה הרצויה לי בפעם הבאה.
המונח השלישי שאשתמש בו היא חוסן נפשי, והוא קשור יותר לבטחון עצמי מאשר לערך עצמי. מדובר בהרגשה הפנימית העמוקה של אדם, שהוא בטוח בעולם, שהוא חזק, שהוא יכול להתמודד עם קשיים ואתגרים כאלה ואחרים שהחיים מביאים לפתחו, שהוא סומך על עצמו, על כוחותיו ועל יכולותיו.
כאשר הורינו או הדמויות המטפלות בנו העניקו לנו את חוויות הבטחון והרוגע שציינתי בתחילת דבריי, כמו גם הכרה בכוחותינו והתפעלות ממי שאנחנו, החוסן הנפשי יתפתח בנו באופן טבעי יותר. אך כאשר צרכינו הנפשיים בהקשרים אלה לא קיבלו מענה מספק (מסיבות שונות הקשורות בהורינו וביכולתם לספק לנו רוגע, בטחון ויציבות רגשית), יתכן כי תחושת החוסן הפנימית שלנו תיפגע. הדבר עשוי להתבטא בחרדות שונות (למשל מאחר ונחווה את עצמנו /ואו את זולתנו כפגיעים מאד, ואת העולם כמקום מסוכן מאד), נחשוש שאנו לא מספיק טובים במה שאנו עושים (מה שעשוי להוביל לקשיים מקצועיים ולקשיי פרנסה, לקושי לעמוד מול קהל, לחשש מתמיד ממה יחשבו עלינו ומאיך ניתפס), נרגיש כי איננו יכולים להתמודד עם קשיים ואתגרים וכי החיים מציפים, קשים ומעוררי מתח ולחץ. אם ניקח דוגמא רלבנטית מהעת הזו, תקופת הקורונה, הרי שיש אנשים שבטוחים שהקורונה לא תפגע בהם, וגם אם כן, שהם יתמודדו אתה בקלות, הם סומכים על גופם ועל מערכותיו ומבקשים להמשיך ךאת חייהם כמעט כרגיל, ויש את אלה החוששים מאד (לא אלה המשתייכים בהכרח לאוכלוסיות הסיכון) וגם בתקופות שאינן של סגרים ינסו להימנע ככל האפשר מאינטראקציות ומסיכונים, הם חווים את עצמם כפגיעים הרבה יותר.
כיצד נוכל לשפר את החוסן הנפשי שלנו?
גם כאן, קשר טיפולי מיטיב ומכיל עם איש מקצוע יכול לסייע מאד. דרך התבוננות משותפת, שיקופים, עבודת מודעות, יצירת מיכל רגשי יציב ומכיל, עבודה עדינה היוצרת מפגש רגשי עם הילד הפנימי ועוד. קצרה היריעה של מאמר זה מלפרט את כל הדרכים לכך. בנוסף לכך, במידה ואתם סובלים מחרדות, קיימות דרכים שונות לטפל בכך, מעבר או בנוסף לטיפול תרופתי, ויוקדש לכך מאמר נפרד.
גם מדיטציה ועבודה של דמיון מודרך עשויה לחזק מאד את תחושת החוסן הפנימית.
השורה התחתונה היא, שניתן לחזק את תחושת הערך העצמי ואת הבטחון העצמי. זהו תהליך עומק ואני לא מכירה בו קיצורי דרך אפקטיביים. אולם מי שמוכן להתמסר לתהליך, בין בליווי נפשי מקצועי ובין בעבודה פנימית אישית עקבית, יזכה לפירות ולשיפור ניכר ברווחתו הנפשית.
מוזמנים לקרוא עוד על בטחון עצמי באתר שלי www.psychodrama.expert
בברכת שנה טובה מלאת בטחון, ערך וחוסן, מיה.
